האתר לזכרו של אסף צור (בלונדי)

סיפורו של קיר

הכותל אזוב ועצבת
הכותל עופרת ודם
יש אנשים עם לב של אבן
יש אבנים על לב אדם

משהתחלנו את דרכנו להקמת הקיר היתה זו הרגשת בטן, לא ידעתי אז להסביר מה בדיוק הקיר מסמל ומה הוא מהווה עבורנו המשפחות. כמובן שהיו הגרפיטיס על הקיר ואלמנטי ההנצחה הספונטנים שהותקנו שם.

זמן רב אחרי שהתחלנו לפעול למען הקמת הקיר וכחלק מההכנות לקראת וועדת השופט חנוך אריאל מצאתי תמונה, למעשה ציור השווה אלף מילים. ציור זה הכה בי כמו ברק ולפתע הבנתי מה הקיר מסמל, באותו רגע ידעתי כי הקיר קום יקום וכי גם אם נבנה אותו בשתי ידינו הוא יעמוד בדיוק במקום בו נהרגו ילדינו.

ציור זה מראה את האנדרטה לחללי מלחמת ויטנאם, האנדרטה נמצאת בוושינגטון הבירה והיא מכילה את שמותיהם של כל קרוב לששים אלף הרוגי המלחמה ההיא. בתמונה רואים אמא וילדה יושבות ליד הקיר משעינות את ידיהן עליו, אך במקום השתקפות דמותן בקיר, נשקף מולן החייל, האב שנפל במלחמה משעין את ידו אל הקיר מולן. וזוהי בדיוק משמעות הקיר! הקיר מהווה נקודת חיבור בין הילדים וביננו. כל נגיעה בקיר מהווה נגיעה בילדים והקשר הוא דו סטרי. אנחנו מרגישים וזוכרים אותם אך הם במקום בו הם נמצאים מרגישים אותנו.

הדרך אך הקיר לא הייתה קלה. בתמונות הבאות אפשר יהיה לראות את כל מסלול החתחתים שעברנו עד לטקס חנוכת הקיר ב-20 לספטמבר 2004 , כשנה וחצי לאחר הפיגוע. הבאת מסלול החתחתים פה לא באה כדי לבקר מישהו או כדי לנגח. להיפך, יש לנו הערכה מלאה לאלה שהתווכחנו עימם במהלך הדרך והיום אנו רואים בהם שותפים לדרך ההנצחה. דף זה נועד לתת מצג ריאלי של מה שעומד בפני משפחות הרוצות להנציח את יקיריהן, אל להם להתייאש או לפחד מלצאת לדרך. להיפך עליהם לצאת למאבק שכן הדבר שישיגו בסוף שווה את הכל וחשוב להם וליקירהם. לממסד השלטוני ולממשלת ישראל אני רק יכול לומר, תתביישו לכם על יחסכם. לאחר פיגוע או בביקורי ימי השבעה אתם יודעים לבוא ולומר את המילים הריקות: "כל מה שתצטרכו, רק תבקשו" אבל מהיום השמיני כאילו אינכם קיימים, או חמור מזה כאילו אנחנו איננו קיימים וכאילו ילדינו לא היו מעולם.

אין היום במדינת ישראל בשנת 2005 גוף ממלכתי האחראי על הנצחתם של אזרחים חללי טרור במדינת ישראל. מדינת ישראל אשר מקיימת מנגנון שלם להנצחתם של חיילים בצורת היחידה להנצחת החייל במשרד הבטחון אינה מקימה מנגנון מקביל לאזרחיה שנפלו במלחמת העורף.

בדף זה מובא סיפורו של אתר הנצחה אחד שבו המשפחות גברו על כל הקשים וזכו לראות את האתר מוקם לתפארת ולכבוד החללים והעיר חיפה.

יוסי צור : Yossi@Blondi.co.il .

כאשר יצאנו לדרך הקיר כבר הפך לאתר הנצחה - התמונות הבאות מביאת משהו מן האתר כפי שנראה ימים ספורים אחרי הפיגוע ועד מספר חודשים אחרי!




		"אסף צור לנצח תשאר בליבנו"

מיקומו של הקיר לא נקבע באקראי, חלק זה של הקיר הפך לאתר הנצחה הרבה לפני שאנחנו הצענו להקים עליו את קיר הזכרון. בתמונות הבאות ניתן לראות חלק מגדר הברזל המפרידה בין מסלולי הנסיעה ברחוב מוריה ואת שגרמו כדורי המתכת שהיו בתוך המטען לגדר, הגדר בנויה מצנורות מתכת מאסיבית, הגדר נמצאת במרחק של מטרים אחדים מהמקום בו עמד האוטובוס ולמרות זאת ניתן לראות חור עובר מצד לצד שגרם כדור מתכת מהמטען. גדר זו מעידה עד היום על שקרה שם בצהרי יום רביעי א אדר ב' תשס"ג, ה-5 למרץ 2003 .

תהליך בניית הקיר החל בגיבוש הצעה לקיר זכרון, הצעה הגיעה מהאדריכל גיורא גור חברו של יוסי מנדלביץ', לאחר ראינו אותה כינסנו את כל המשפחות והצגנו בפניהם את ההצעה. ההצעה התקבלה ואנו, חבריי רון קרמן ויוסי מנדלביץ' ואנוכי יוסי צור יצאנו לדרך. נפגשנו עם ראש עיריית חיפה יונה יהב והתחלנו בדרך הארוכה אל הקיר. המאמרים המובאים כאן בהמשך מתארים את השתלשלות הדברים מהיום הראשון עד לטקס הסרת הלוט.

באחת מהישיבות עם העיריה בנושא אחר לגמרי נודע לנו כי העיריה מתכננת להציב במקום הפיגוע במוריה אנדרטה בדמות האנדרטה שהוצבה במצה ובחליסה. כדי לתת מושג איך זה היה נראה יצרנו סימולציה ממוחשבת של האנדרטה על רקע הקיר במוריה. סימולציה זו עזרה לנו להבין ולהסביר לאחרים מדוע יש לגנוז תכנית זו ומהר.

התמונה מראה את הסימולציה.

התכנון המקורי - תמונת לילה

התכנון המקורי - תמונת יום

שתי התמונות למעלה מביאות את ההצעה המקורים אותה תכנן אדר' גיורא גור. הרעיון היה ליצור קיר חדש במקום הקיים ליצור בו 17 גומחות כבות אשר מסמלות את החוסר והאבדן ולמטה לשים ציפורי מתכת היוצרות כמו תווים מנגינה, הרעיון ראשוני שלנו היה לבחור במנגינה "עוף גוזל".

בתמונות מעל ניתן לראות איך הקיר שינה את צורתו ומוטיבים ואלמנטים עלו וירדו. הקיר הישר הפך לגלי, נוספה גינונת וספסלי ישיבה. בהצעה הימנית הגל נכנס מכיוון המדרגות של מוריה 50 ועקב כך לוקח שטח של כ-3 מ"ר מהמגרש של מוריה 48, לבקשת הדיירים הפכנו את כיוון הגל כך שמשטח של מוריה 48 נלקח רק שטח מועט של פחות ממ"ר אחד בעוד השטח שנלקח ממוריה 50 אינו משתנה. מה גם שהמשפחה שבבעלותה השטח במוריה 50 תרמה את השטח לקיר הזכרון בחפץ לב.

מרגע שהתגברנו על הקשיים נרתמה העירייה למשימה וניהלה את הבנייה בצורה עצמאית ומקצועית. שיתוף הפעולה עימנו וההתיעצויות נמשכו לאורך כל הדרך עד לטקס הסרת הלוט.