האתר לזכרו של אסף צור (בלונדי)

בתחילת קיץ 2003 התחלנו במגעים עם עיריית חיפה כדי להקים גן משחקים לזכרם של ילדי שכונת רמת אשכול שנרצחו בפיגוע אוטובוס 37.

המגעים עם מנכ"ל העיריה דאז חגי לוי לא היו קלים ונדרש משא ומתן ארוך כדי לאשר את תכנית הגן ואת אבן ההנצחה שרצינו שתהיה בגן. אנשי העירייה ניגשו לתכנן ולהכין את ביצוע העבודה, תאריך היעד לחנוכת הגן נקבע אז ליום השנה הראשון, מאחר והיו עוד מכשולים בדרך, שינויי כיוון ותכנון הגן נחנך לבסוף ב-24 למרץ 2005 שנתיים לאחר הפיגוע.


כך נראה הגן לפני שאנו ביקשנו אותו לזכרם של ילדינו, מתקן המשחקים המיושן העשוי מפח ועץ נראה ישן ולא מעניין, צבעיו מתקלפים והשנים בהחלט נתנו בו את אותותיהם. לילדים שביקרו בגן לא היה מעניין ביותר, בגן גם היו בעיות נוספות שנבעו מהזמן שעבר מאז נבנה, בעיות בטיחות בעיקר, למשל היעדר גדר מפרידה בין הגן למדרכה ולכביש. בזמן כלשהוא הניח מישהו אבנים על המדשאה, לדברי יודעי דבר בעירייה נועד הדבר כדי למנוע מילדים לשחק כדורגל על הדשא ובכך לשמור את הדשא שלא יתבלה. הייתה גם בעיה מרכזית בעינינו והיא השמש, הצד הדרום מערבי של הגן הפונה לכביש פתוח לחלוטין ולכן בקיץ קשה להיות בגן החל משעות הצהריים המוקדמות. בתכנון הגן הקפדנו לשתול בצידו החשוף מספר עצים שיתנו צל בשעות האמורות.
	כחלק מתהליך ההקמה של הגן, ביקרנו אצל האיש שיכין את האבן שתשמש כאנדרטה לזכרם של הילדים. האבן נבחרה וסומנה על ידינו לקראת הכנתה להנחה בגן.
טקס חנוכת הגן - יום חמישי 24 למרץ 2005 אחר הצהריים. שלב ההכנות

טקס חנוכת הגן - יום חמישי 24 למרץ 2005 אחר הצהריים.

דני נוימן מנכ"ל הקרן לחיפה פתח את הטקס בקריאת שירו של שאול טשרניחובסקי "ראי אדמה", את השיר הוא קרא מתוך חוברת הזכרון שהופקה לזכרם של 17 הנרצחים בפיגוע באוטובוס 37.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ…לֹא עוֹד
פְּנִּינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:
פִּרְחַי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנָנִים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֶה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶֶם רָווּ טַל שֶל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהַר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית וְאֵיפֹה?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!
בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְהוֹד…
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!