האתר לזכרו של אסף צור (בלונדי)

יום אחד קיבלנו מכתב מנערה צעירה מכפר הרי"ף, במכתבה מספרת הנערה, עופרי אורי על רצונה להשתמש בתמונתו של אסף, תמונה אותה מצאה באתר לזכרו באינטרנט לצורך עבודה אמנותית שהיא עושה במסגרת לימודיה בבית הספר.

מעניין שעופרי בחרה תמונה שאליה הרבה מאד אנשים נמשכים, תמונה של אסף בביקור באתר החרמון, אסף נראה בה וחיוך רחב על פניו.

כאשר העבודה הייתה מוכנה הזמינה אותנו עופרי לבית הספר שם נערכה תערוכה של עבודות התלמידים, הייתה חוויה מרגשת לפגוש את עופרי את משפחתה ולראות את העבודה שלה. העבודה נבנתה על סמך משפט שנאמר לה על ידי מישהוא "אני רואה את פניו של יקירי אך הם הולכות ומטשטשות".

התוצאה לדעתנו מאד מכובדת גם מבחינת הרעיון וגם מבחינת הביצוע ומהווה הנצחה נוספת לאסף ומבטאת את הפחד העמוק ביותר של כל הורה שכול שיום אחד הוא לא יזכור את פניו של ילדו ויום אחד הוא יהיה מטושטש מכדי לראותו.

ליד העבודה הסבירה עפרי את העבודה ולמה בחרה בה ובאסף, הטקסט מובא כאן כלשונו:

זו התמונה המקורית ממנה לקחה עפרי את התמונה לעבודתה. תמונה זו צולמה בטיול משפחתי לחרמון. לתמונה זו יש משיכה מיוחדת שכן במספר הזדמנויות בהם נבחרה תמונה להצגה מתוך מבחר תמונות של אסף, תמונה זו תמיד תופסת את העין ומשמשת לבסוף למצגת או לכל שימוש אחר.

ניתן לראות בתמונה את החיוך המדהים של אסף.

התמונה המקורית ממנה נעשתה העבודה והמאמר המסביר את העבודה

העבודה בנויה מחמש תמונות שהמבקר מטייל ביניהם, כל מעבר מגלה למבקר תמונה נוספת, כל תמונה שנגלית למבקר מטושטשת מזו שלפניה, טיול קצר בין התמונות מראה למבקר בתערוכה את שעפרי מבקשת להראות ואת סיוטו של כל מי שאיבד את יקירו - טשטוש ואבדן הזכרון.

עפרי ליד עבודתה

ההזמנה לתערוכה