This week the Palestinian movie "Paradise Now" won the Golden Globe award. The movie shows the route that two young Palestinians take to become suicide murderers, up until the minute one of them boards a crowded bus in Tel Aviv.

The movie looks professional. It was made with great attention to detail, but it is extremely dangerous – not only to the Middle East, but to the whole world.

My son Asaf, almost 17 years old, was a high school student in the eleventh grade who loved computer science. One day after school he boarded a bus home, as usual. Along the way, a suicide murderer from Hebron, 21 years old, a computer science student at the Hebron Polytechnic, exploded on the bus.

17 people were killed, 9 of them school children aged 18 or less.

My son Asaf was killed on spot.

I watched the movie "Paradise Now" trying to understand what it is trying to say, what message it carries?

That the murderer is human? He is not.

That he has doubts? He has none. After all, he is willing to kill himself along with his victims.

That the Israelis are to blame for this brutal killing? Are the Israelis to blame for the Twin Towers in New York, the night club in Indonesia, the hotel in Egypt, the shop in Turkey, the restaurant in Morocco or in Tunis, the hotel in Jordan, the underground in London, the train in Spain? And the list goes on and on.

What makes this movie award-worthy? Would the people that awarded this movie the Golden Globe do the same if the movie was about young people from Saudi Arabia who learn how to fly airplanes in the USA and then use Islamic rituals to prepare themselves for their holy mission, crashing their airplanes into the Twin Towers in New York City? Would this movie get an award then?

This movie tries to say that suicide murder is legitimate when you feel you have exhausted all other means. But a suicide murderer who boards a bus kills 15 or 20 innocent people, so how about a suicide murderer who walks into a city with a biological bomb and kills 10,000 people or 100,000 people? Is that still legitimate? Where does one draw the line?

I believe that the world should draw the line at one person. The killing of even one person is not legitimate. My son was almost 17 years old, he loved surfing, he loved loud music. Now he is gone because a suicide murderer decided it's legitimate to blow himself up on a crowded bus.

Granting an award to this kind of movie gives the filmmakers a seal of approval to hide behind. Now they can say that the world sees suicide bombing as legitimate. By ignoring the film's message and the implications of this message, those that chose to award this film a prize have become part of the evil chain of terror and accomplices to the next suicide murders – whether they kill 17 people or 17,000 people.

Name: Yossi Zur

השבוע זכה הסרט הפלשתיני 'גן-עדן עכשיו' בפרס 'גלובוס הזהב'. הסרט מציג את הדרך שבה הופכים שני פלשתינים צעירים למחבלים-מתאבדים, עד הרגע שבו אחד מהם עולה על אוטובוס בתל-אביב.

הסרט נראה מקצועי. הוא נעשה תוך הקפדה גבוהה על פרטים. דווקא משום כך טמונה בו סכנה גדולה לא רק למזרח התיכון אלא לעולם כולו.

הבן שלי אסף, בן 17 כמעט, היה תלמיד כיתה י"א במגמת מחשבים. יום אחד אחרי הלימודים הוא עלה על אוטובוס כדי לחזור הביתה. בדרכו הביתה פוצץ את האוטובוס מחבל-מתאבד מחברון, בן 21, סטודנט למחשבים בפוליטכניקום של חברון. 17 אנשים נהרגו, 9 מהם תלמידי בית ספר בני 18 ומטה. בני אסף נהרג במקום.

צפיתי בסרט בניסיון להבין מה הוא מבקש לומר, איזה מסר הוא נושא; שהרוצח הוא אנושי? הוא לא. שיש לו ספקות? אין לו. ככלות הכל, הוא מוכן להרוג את עצמו עם קורבנותיו. שהישראלים הם האשמים ברצח הברוטלי? האם הישראלים אשמים באסון מגדלי התאומים בניו-יורק, בפיגוע במועדון הלילה באינדונזיה, בפיגוע במלון במצרים, בפיגוע בחנות בטורקיה, בפיגוע במסעדה במרוקו או בטוניס, בפיגוע במלון בירדן, בפיגועי הרכבת התחתית בלונדון, בפיגוע הרכבת בספרד ובכל השאר?

במה ראוי הסרט הזה לפרס? האם הכתבים הזרים שזיכו אותו בגלובוס הזהב היו עושים זאת גם אם הסרט היה על סעודים צעירים הלומדים לטוס בארה"ב ואז מקיימים טקס איסלאמי כהכנה למילוי משימתם הקדושה לפוצץ מטוסים לתוך מגדלי התאומים בניו-יורק? האם גם סרט כזה היה זוכה בפרס?

הסרט 'גן-עדן עכשיו' מנסה לומר שחבלה התאבדותית היא דרך לגיטימית כאשר אתה חש כי מיצית את כל האמצעים האחרים. והרי אם מחבל מתאבד העולה על אוטובוס הורג 15 או 20 אנשים, מה על מחבל מתאבד הנכנס לעיר עם נשק ביולוגי והורג 10 אלפים או 100 אלף איש – האם זו עדיין דרך לגיטימית? איפה מצוי הקו האדום?

על העולם לקבוע כי הקו האדום מצוי בהרג של בן-אנוש אחד. הרג של אפילו אדם אחד אינו לגיטימי. בני היה כמעט בן 17, הוא אהב גלישת גלים, הוא אהב מוסיקה רועשת. עכשיו הוא איננו, משום שמחבל מתאבד החליט שזה לגיטימי לפוצץ את עצמו בתוך אוטובוס הומה אדם.

עידודם של יוצרי 'גן-עדן עכשיו' להתחבא מאחורי הפרס ולומר שהעולם מצהיר כי פיגועי התאבדות הם דרך לגיטימית, מבלי לעסוק במסרים שנושא הסרט הזה ובהשלכותיו, הופך את מקבלי ההחלטה בדבר הענקת 'גלובוס הזהב' לסרט הזה לחלק מרשת נואלת של טרור ולמשתפי פעולה בפיגועי התאבדות עתידיים – גם אם יביאו למותם של 17 בני אדם וגם אם יביאו למותם של 17 אלף.

 יוסי צור

הסתה לרצח בחסות ממלכתית

יוסי מנדלביץ ויוסי צור יוצאים נגד תעשיית הדמגוגיה וההסתה, שהגיעה לשיא חדש בסרט קולנוע, המגלה הבנה לרוצחים המתאבדים, ומופץ על חשבון משלם המסים הישראלי. לקרוא ולא להאמין

16/11/2005

לאחרונה החלה הקרנתו של סרט קולנוע חדש - "גן עדן עכשיו". הסרט מתאר את 24 השעות האחרונות בחייהם של מחבלים - או שמא יש לומר רוצחים - מתאבדים פלשתינים. ייתכן והכותרת הראויה למאמר זה היתה צריכה להיות - "גיהינום עכשיו".

הגיהינום שהוא מנת חלקם היומיומית של משפחות קורבנות מעשי הרצח הסדרתיים, שאירעו בחמש השנים האחרונות. 125 מרצחים מתאבדים הפילו חלל 550 אזרחים חפים מכל פשע. הדם עוד לא יבש, ותעשיית הדמגוגיה, ההסתה והשקר הפלשתינית ממשיכה להצדיק ולהאדיר את מיתוס המרצח המתאבד.

קופרודוקציה מן השטן - גרמנית, צרפתית, הולנדית ופלשתינית - חברה כדי להפיק את מרקם התעתועים הפוליטי והאידיאולוגי הזה. קואליציה זו מובנת לאור הרקורד העשיר של מדינות אלה כלפי מדינת ישראל והעם היהודי.הסרט אף זכה בפרס הסרט הטוב - כיאה לבון-טון האופנתי - בפסטיבל ברלין.

אך האבסורד הגדול הוא ש"קרן הקולנוע הישראלי", המקבלת את מימונה גם ממשרד החינוך והתרבות בראשות השרה לימור לבנת - מן המחנה הלאומי - תורמת למימון ההפצה של הפמפלט התעמולתי השטני הזה.

תעשיית הרצח הזו הצליחה להעמיד סרט תעמולה ברמה הוליוודית ממש - בימוי שוטף, תסריט הדוק, צילום איכותי, אזכורים לסרטי טרנטינו ואחרים. מלאכת הבימוי ניתנה בידי במאי ערבי-ישראלי שגר בהולנד, שכבר נתפס בקלקלתו עת הציג את הסרט "טרנזיט", על מציאות המחסומים בגדה, כסרט תיעודי.

אז התברר כי גיבור הסרט הינו שחקן מן השורה, והסרט אינו אלא מיצג תעמולתי. מאחר שהפמפלט התעמולתי שבו אנו עוסקים הוא ברמה גבוהה, סכנתו גבוהה שבעתיים, כי הוא יספק הבנה, צידוק והטמעה חזקים יותר לאלו שרוצים להמשיך ולטפח את תשתית ומיתוס טרור המתאבדים.

להאניש את מי שאינם יצורי אנוש

הסרט מנסה להאניש את מי שאינם יצורי אנוש. מתאבד שנכנס לאוטובוס, או לחגיגת סדר פסח במטרה לרצוח כמה שיותר, אינו יצור אנושי. תקופת הכשרתו של רוצח כזה ארוכה ורבת שלבים. כל אותה תקופה מוחו נטחן עד דק ומרצון על-ידי שרשרת שטנית של מבינים, מצדיקים, מגייסים, מממנים, מסתירים, מטיפים, מחמשים, מסיעים, ולבסוף המשלחים שמוציאים אותו למעשהו הבזוי. לכל תעשיית המוות הזו מגיע אפס הבנה ואפס הצדקה. כל שותפי התעשייה הבזויה הזו בני מוות הם.

הניסיון הנואל להצדיק את תעשיית המוות והרצח הינו פתטי. היום ברור לכל מול מה העולם הנאור עומד, ורוב העולם מאוחד במלחמתו בתעשיית הרצח האיסלאמית. בכל מקום בעולם שחווה את עוצמת הטרור, כמו בישראל, לא היה מוקרן סרט שכזה. בוודאי לא באולמות, שבפתחם עומד איש ביטחון ובודק את הנכנסים לוודא שאינם "גיבורי" הסרט הבא.

עשו לעצמכם את התרגיל התיאורטי הבא. דמיינו סרט על רופא אמריקני, יהודי דתי, שעולה לארץ ומתיישב בקרית-ארבע, מקים תא משפחתי ועובד בתחום התמחותו. הרופא מרגיש מושפל ומדוכא בזמן שהוא רואה את ארץ אבותיו, שניתנה לעמו בהבטחה אלוקית, כבושה בידי הערבים. יום יום מטפל הרופא בפצועי הפיגועים שמתרחשים בסביבתו.

לאורך הסרט תתבצע בצופה מניפולציה, לצורך הבנה וצידוק למצבו הנפשי של הרופא, והסבל העובר עליו, בגין מעשי הפלשתינים. יש להניח שבסרט ישולבו תמונות סטילס ממאורעות תרפ"ט בחברון. לקראת סוף הסרט, הרופא מחליט לעשות מעשה. אם האופציה ההזויה הזו מוכרת לכם - לא טעיתם.

להלכה, סרט "לגיטימי", ממש כמו "גן עדן עכשיו". למעשה , הסרט הזה לא היה עובר את סף דלתו של אף סינמטק בארץ, לא כל שכן בחו"ל. ההתייחסות אליו מצד כל מבקרי הקולנוע היתה פוליטית גרידא, והיצירה הקולנועית - אפילו אם היתה משובחת - היתה מוצמדת לתעמולה נוסח גבלס ולני ריינשפטאל. ניתן לדמיין את משמרות המחאה של יוצאי סלון מזל, אנרכיסטים נגד החומה, חברי תא בל"ד, פרופ' עדי אופיר, ד"ר אילן פפה, ח"כ מוחמד ברכה ושייח' ראאד סלאח מול בית הקולנוע שיעז להציג פמפלט תעמולתי שיבין ויצדיק רצח ערבים.

על כן, לא מובנת שתיקת הציבור הישראלי מול מיצג תעמולתי זהה ובזוי, כמו "גן עדן עכשיו".

יובל ואסף ז"ל, בניהם של הכותבים, נרצחו בפיגוע התאבדות בקו 37 בחיפה, ב-5.3.03

צילום: עודד בליטי מסוכנות AP

מודעה זו התפרסמה בעיתון "Vanity Fair" בסוף שבוע שלפני טקס פרסי האוסקר, למודעה הייתה השפעה חשובה על המצביעים מהאקדמיה. המודעה עוצבה ומומנה על ידי ידידנו הטובים מארה"ב מארגון The Israel Project.

הדף הראשון מתוך עיתון מפילדלפיה אשר הביא את סיפור הסרט והמאבק נגד הפרס.

המאמר שכתבתי ושפורסם באינטרנט תורגם לפורטוגזית ופורסם בעיתון בפורטוגל.

המאבק הוזכר גם בעיתון האיטלקי הנפוץ קוריירה דלה סרה.

אוניברסיטת חיפה אירגנה כנס לדיון בסרט ובהצגתו בארץ, הכנס נעשה תחת הכותרת "גבולות האומנות", מה שמגדיר הכי טוב את מה שניסינו להגיד כל הזמן, שגם לאומנות יש גבול ואם האומנות מעודדת טרור אזי לא צריך לעודד אותה על ידי מתן פרסים.

נושא

לינק